סמאדהי הוא תמצית החוכמה, והחוכמה היא הפונקציה [הדינמית] של הסמאדהי

חוּוִי נֶנְג, הפטריארך השישי של הצ’אן, כתב כך בסוטרת הבמה (the platform Sutra) המאה 7-8 לספירה:

בהוראה שלי, סמאדהי וחוכמה הם עקרון יסוד.
[אבל] אל תתבלבלו. חיבור [ביניהם], אין משמעו, שהסמאדהי והחוכמה שונים אחד מהשני.
סמאדהי וחוכמה הם בעלי אותה תמצית, ואינם שני [אלמנטים שונים].

סמאדהי הוא תמצית החוכמה, והחוכמה היא הפונקציה [הדינמית] של הסמאדהי.
כשיש חוכמה
, יש סמאדהי בתוך החוכמה הזו.
כשיש סמאדהי, יש חכמה בתוך
הסמאדהי הזה.

כשההבנה הזו נוכחת, אז החוכמה והסמאדהי [תמיד] מתורגלים יחדיו, באותה המידה. תלמידי הדרך [הבודהיסטית] לא צריכים לומר: קודם יש סמאדהי ואז נולדת החוכמה, או שיש חוכמה תחילה ואז נולד הסמאדהי, ושהשניים שונים זה מזה. אם יש השקפה [שגויה] בנושא זה, אז ההוראה מטפחת דואליות.[1]

*

הקטע הזה משקף את התפיסה של הצ’אן, שמוססה עוד יותר את ההבחנה בין סמאדהי לחוכמה כשני תרגולים או מצבים שונים.

מה שתפס את עיניי בקטע קצר זה הוא הניסוח הנפלא ש“סמאדהי הוא תמצית החוכמה, והחוכמה היא הפונקציה [הדינמית] של הסמאדהי”.

מה זה אומר?
כמובן שאפשר לפרש את המשפט הזה באופנים שונים, אבל אני רוצה להציע דרך אחת להבין משפט חשוב זה.

להבנתי, ובשבילי, חוּוִי נֶנְג מצביע על כך שסמאדהי כתמצית החוכמה הוא מצב בו התודעה אינה נעה בין משיכה ודחייה. התודעה שקטה, אסופה וצלולה, לא רק בגלל כוח ריכוז חזק, אלא מתוך החוכמה שרואה את טבע התופעות.

את המונח סמאדהי, שבעבר תורגם לרוב כ”ריכוז” (concentration) מתרגמים בשנים האחרונות יותר ויותר כתודעה אסופה ומאוחדת (unified). למה כוונה ב”אסופה ומאוחדת”? הכוונה היא שהתודעה אינה נסחפת, היא אינה נמשכת או “נתפסת” (hooked) בהיקסמות אשלייתית אחר האובייקטים השונים (חיצוניים או פנימיים). אני רוצה להוסיף ולומר שתודעה בסמאדהי היא צלולה והראייה חודרת (vipassana). (אפשר לקרוא יותר על כך במאמר שלי על 4 הג’האנות כהתגלמות החוכמה).

לכן, אני אוהבת לכנות את הסמאדהי “תודעת-חוכמה” (wisdom-awareness). זאת משום שהסמאדהי משקף בעיני, בדרך הבודהיסטית, מצב הוויה שמגלם אי-היאחזות, שקט פנימי וצלילות שאינם נובעים מכוח הריכוז, אלא מתוך נטישת ההשתוקקות, הסלידה וההיאחזות. שקט מתוך חוכמה; שקט של הפסקת הצמא למשהו; שקט מתוך הפסקת האי-נחת.

לכן אומר חוּוִי נֶנְג : “כשיש סמאדהי, יש חכמה בתוך הסמאדהי הזה”. תודעה בסמאדהי היא תמצית החוכמה, מאחר ויש בה פחות ופחות התקבעות (fixation), פחות ופחות היאחזות.

למה אני משתמשת ב”פחות ופחות”? זאת משום שגם לאיכות של הסמאדהי – כאיכות משחררת של התודעה (citta) – יש ספקטרום של יציבות ועומק. יש סמאדהי עמוק, שבו תנועות המשיכה והדחייה שקטו לחלוטין, ויש סמאדהי פחות עמוק, בו יש השקטה מסויימת של “רוצה/לא-רוצה”, של סלידה והשתוקקות. התודעה אינה “דביקה”, היא מרווחת, spacious.

גם רגעים אלו, שהסמאדהי אינו עמוק מאוד, גם הם משמעותיים בעיני. וחשוב לשים לב אליהם ולתת להם להזין ולהרוות אותנו. השהייה ברגעי סמאדהי, זורעת את הזרעים לחופש, מבססת את התודעה החופשייה. גם נגיעות קטנות של תודעת סמאדהי, יכולות למלא אט אט את בריכת החופש. טיפות טיפות שמנכיחות בעבורנו אופן היות אחר בעולם. רגעי שביעות רצון, הנאה ועונג מ letting go. רגעים יכולים להפוך לאופן הוויה.

.

חוּוִי נֶנְג לא רק טוען שסמאדהי הוא תמצית החוכמה” אלא גם ש”החוכמה היא הפונקציה [הדינאמית] של הסמאדהי”. אמירה זו מכוונת אותנו, בעיני, לראות את הסמאדהי לא כמצב סטטי, לא הדממת החוויה, לא כריכוז חד נקודתי, ולא רק מצב שנוכח במדיטציה בישיבה.

סמאדהי הוא מצב תודעה, ולכן יכול להיות נוכח בכל רגע מרגעי החיים. מתוך הסמאדהי, מתגלמת החוכמה באופן דינאמי, ובהתאמה להבנה העמוקה של טבע התופעות, של ההתהוות המותנית, של הריקות. סמאדהי היא “תודעת-החוכמה”, מאחר והיא מגלמת את ההבנה העמוקה שאין באמת אפשרות להחזיק בדבר, הרי שום דבר הוא לא באמת “דבר”. שאין על מה להתקבע, אין על מה ל”התיישב”. כוחות המשיכה והדחייה איבדו את כוחן, כאשר הבנה העמוקה שכל התופעות ריקות ממהות עצמית, מתבססת כאופן תפיסה. התודעה חופשייה מהיקסמות ומאשלייה.

במילים אחרות, התודעה בסמאדהי אינה מנותקת מהעולם, אלא פוגשת אותו מתוך החוכמה ומגלמת את האיכויות של החוכמה והסמאדהי יחד: מודעות, צלילות, פתיחות, חיוניות, גמישות, נינוחות, שמחה, חמלה יציבות, שקט ואי היאחזות.
כשהתודעה אינה כבולה בכוחות המשיכה והדחייה, הסלידה וההשתוקקות, האיכויות היפות נוכחות בהתאמה למה שפוגש אותה. ההיענות לעולם היא צלולה ונוכחת. במגע עם סבל, מופיעה חמלה יציבה שאינה קורסת. במגע עם שמחה, הפרגון הוא תמצית התודעה. כשיש צורך לדבר, הדיבור צלול, מדויק ומיטיב. כשאין צורך לדבר, התודעה שקטה. הנחת ושביעות הרצון אינם קשורים בהשגה של משהו אלא נובעים מנוכחות יציבה ועמוקה. החוכמה כהתגלמות דינאמית של תודעת סמאדהי מתבטאת כהיענות מיטיבה ומדוייקת.

*

זו כמובן פרשנות אחת לסמאדהי, כזו שאינה מתייחסת אליו רק כהשגה מדיטטיבית בתרגול הפורמלי. נראה לי שלחוּוִי נֶנְג (ומסורת הצ’אן/זן) היה חשוב להפוך את הסמאדהי למשהו לא מנותק מחיי היומיום. אבל יש לזכור שיש כמובן סוגים שונים של סמאדהי, במסורות הבודהיסטיות השונות. גם הבודהה כמובן התייחס לסוגים שונים. הפרשנות שלי כאן מתייחסת לסמאדהי במובן רחב, כזה שמאפשר להתייחס אליו כמצב תודעה שאינו מותנה בתנוחה מסויימת או תרגול ספציפי אלא כפרי של הדרך והתגלמות החוכמה שהתבססה.

/

/

[1] הציטוט מתוך המאמר:

Mario Poceski, “Disappearing Act: Calmness and Insight in Chinese Buddhism”, Journal of Chinese Religions, Volume 48, Number 1, May 2020, p.18-19.

מתוך הסינית:

我此法門、以定慧為本。大眾勿迷、言定慧別。定慧一體、不是二。定是慧體、慧是 定用。即慧之時定在慧、即定之時慧在定。若識此義、即是定慧等學。諸學道人、莫言先定發慧、先慧發定、各別。作此見者、法有二相

Liuzu dashi fabao tan jing 六祖大師法寶壇經, T 2008: 48.352c13–18.

.

.