קצת עלי
במשך קרוב לשלושה עשורים אני חוקרת את השאלה:
כיצד מתאפשר חופש שאינו תלוי בנסיבות החיים, וכיצד הוא מבשיל ומתבטא בתוך החיים עצמם?
הדרך הבודהיסטית היא הבית שממנו נולדת החקירה הזו. מאז 1997 אני חיה אותה דרך תרגול, לימוד, כתיבה, תרגום והוראה.
במהלך השנים למדתי ותרגלתי עם מורות ומורים במסורות בודהיסטיות שונות, בארץ ובעולם. מאז 2010 חלק מקצב חיי הוא יציאה מדי שנה לתקופת תרגול אישית של כחודשיים, בשתיקה ובהתבודדות. עבורי, התנועה בין השקט של הריטריט לבין המפגש עם חיי היומיום, מערכות היחסים והעשייה, היא קרקע מזינה להבשלה של חוכמה הלב והחופש.
לצד התרגול וההוראה, כתבתי גם עבודת דוקטורט שעסקה בפנומנולוגיה והפסיכולוגיה של המדיטציה בדרשות הבודהה המוקדמות, ובמקביל המשכתי לתרגם משפת הפאלי ולכתוב על הדרך שלימד הבודהה לחופש.
ספריי מבטאים פנים שונות של המסע הזה: דברי הבודהה: תרגום הכתבים הבודהיסטיים המוקדמים מפאלי לעברית; ארבע הג'האנות: מרחבי חוכמה וחופש, הפורש מפת תרגול המבוססת על דרשות הבודהה המוקדמות; ועקבות של חופש – כרוניקה של התעוררות, המזמין את הקוראת והקורא למסע של הבשלת התרגול ממאמץ מכוון אל חופש טבעי.
כיום אני מלווה מתרגלות ומתרגלים המבקשים להעמיק את התרגול ואת אפשרויות החופש שהוא פותח, ואני רואה בכך זכות גדולה.
הדרך שאני מלמדת
עבורי, התרגול אינו רק מדיטציה בישיבה אלא דרך חיים: אופן שבו אנו חיות, פועלות ופוגשות את העולם. הוא מזמין אותנו לטפח את איכויות הלב־תודעה המיטיבות, ובה בעת לחקור בבהירות כיצד החוויה מתהווה, כיצד נוצרים אחיזה, הזדהות ותחושת נפרדוּת, וכיצד הן יכולות להשתחרר. אני מאמינה שבכל רגע בחיינו טמונה האפשרות לראות בבהירות כיצד נוצר הסבל, וכיצד הוא יכול להשתחרר.
הדרך מזמינה את החיים עצמם להפוך לשדה של ערות, של חוכמה ושל חופש.
מתוך התרגול האישי שלי ומתוך המפגש עם מתרגלות ומתרגלים רבים לאורך השנים, למדתי שריטריט – זמן של נסיגה מן היומיום אל תרגול ממושך בשתיקה – הוא קרקע יקרת ערך להבשלת הדרך. כאשר אנו מניחים לזמן מה לעשייה הרגילה, מתאפשר לתודעה להתייצב, ללב להיפתח ולחוכמה להתבהר. מתוך השקט אפשר לגעת לעומק באיכויות של אהבה, פתיחות וחופש, ולא פחות חשוב, לאפשר להן לחלחל אל האופן שבו אנו שבות ופוגשות את חיי היומיום.
ההוראה שלי מבוססת על מחויבות עמוקה לאי־פגיעה ועל האמון שבכל רגע קיימת האפשרות להתעורר מתוך ההרגלים והדפוסים המגבילים, ולהשתחרר ממה שחוסם את הבהירות הטבעית ואת פתיחותו של הלב. היא נשענת על ביסוס תשומת הלב בגוף, מתוך ההבנה שהגוף הוא שער חי אל החוויה ואל התעוררותה של החוכמה. היא משלבת טיפוח של איכויות הלב עם חקירה ישירה של טבע החוויה, מתוך ההבנה ששתי התנועות הללו אינן נפרדות.
החקירה אינה נשארת על כרית המדיטציה, אלא מבקשת להתבטא באופן שבו אנו פוגשות ופוגשים את עצמנו, את הזולת ואת העולם.
ככל שהחקירה מעמיקה, מתבהר שהחופש אינו תלוי בחוויה מסוימת, אלא באופן שבו החוויה נודעת. וככל שהלב נפתח, הולכת ומתבססת האפשרות לחיות, מתוך יותר גמישות, צלילות, אהבה וחמלה. כך מתבהרת האפשרות להשתחרר בהדרגה מן התעתוע שמוליד את הסבל.
התרגול, החקירה וטיפוח איכויות הלב נפגשים כולם באותה אפשרות:
שחיי היומיום יהיו המקום שבו החוכמה מבשילה.
החיים עצמם נעשים שדה ההבשלה של החופש.
בלב הדרך הזו פועלת גם הכוונה שמניעה אותה, מה שמכונה במסורת הבודהיסטית בודהיצ'יטה: השאיפה להתעורר ולהשתחרר למען כל צורות החיים.
הלוואי שהלימוד והתרגול ימשיכו לפתוח בכולנו לב־תודעה חופשי, ער ואוהב, ולגלות עוד ועוד עקבות של חופש בתוך החיים עצמם.