הדרשה הראשונה על הטוהר

paṭhamasoceyyasuttam (AN 3.120 PTS I.272)

תורגם מפאלי על ידי קרן ארבל


נזירים, ישנם שלושה סוגי טוהר.

איזה שלושה?

טוהר הגוף, טוהר הדיבור וטוהר התודעה.

ומהו, נזירים, טוהר הגוף?

כאשר מישהו נמנע מלהרוג יצורים חיים, נמנע מלקחת את מה שלא ניתן [באופן חופשי] ונמנע מהתנהגות בלתי הולמת ביחס להנאות החושים,[1] זה מכונה טוהר הגוף.[2]

ומהו, נזירים, טוהר הדיבור?

כאשר מישהו נמנע מדיבור שיקרי, נמנע מלשון הרע, נמנע מדיבור בוטה/אכזרי ונמנע מפטפוטי סרק, זה מכונה טוהר הדיבור.[3]

ומהו, נזירים, טוהר התודעה?

כאשר מישהו אינו חמדני, חופשי מאיבה ויש לו השקפה נכונה, זה מכונה טוהר התודעה.[4]

אלו, נזירים, הם שלושת סוגי הטוהר.



[1]  ב”דרשה השנייה על הטוהר” הבודהה מתייחס לשלושת סוגי טוהר המתייחסים ספציפית למי שבחר.ה בחיי נזירות. ביחס להנאות החושים, ההנחייה לנזיר.ה היא לקחת על עצמו.ה חיי פרישות מינית (בְּרַהמַצַ’ריָה).
ההבדל בין הדרשות מצביע על כך שבדרשה הנוכחית – שאינה מיועדת רק למי שבחר.ה בחיי נזירות – ההנחייה היא להימנע מהתנהגות מזיקה ביחס להנאות חושיות באופן כללי ולהתנהגות בלתי הולמת מבחינה מינית, באופן יותר ספציפי.

[2]  ב”דרשה על טיהור השישה” (נמצאת בספר “דברי הבודהה”), הבודהה מתאר את הדרך שהוא עשה:
“לאחר שזנחתי את הפגיעה ביצורים חיים, נמנעתי מלפגוע בהם. הנחתי את המקל והחרב והפכתי מצפוני ומלא חמלה, דואג לרווחתם של כל היצורים החיים.”  לאחר שזנחתי את לקיחתו של דבר שלא ניתן לי, נמנעתי מלקחת את מה שלא ניתן וחייתי בלי לגנוב ובלי להשתוקק לאחוז במה שניתן.  לאחר שזנחתי את דרך החיים שאינה דרך הבְּרַהמַצַ’ריָה חייתי כפרוש, חיים הרחוקים מעשיית רע והתנזרתי מיחסי מין ומהתנהגות שפלה.”

[3]  ב”דרשה על טיהור השישה” הבודהה מתאר את טוהר הדיבור כך:
“לאחר שזנחתי את הדיבור השקרי, נמנעתי מאמירת דבר שקר והפכתי להיות אומר אמת, אדם שאינו מטעה, מהימן, אמתי וראוי לאמון בעולם. הפסקתי ונמנעתי מלכת רכיל: לאחר ששמעתי דבר מה במקום אחד, לא סיפרתי עליו במקום אחר במטרה לסכסך, או לאחר ששמעתי דבר מה, לא סיפרתי שקרים במטרה לגרום לקרע. כך הפכתי למי שמבטא מילים שיוצרות הרמוניה, שמתענג על הרמוניה, שמוצא הנאה בהרמוניה, שכל מעייניו נתונים ליצירת הרמוניה. הפכתי למי שמפַשֵר או מגשר במטרה לאחות את הקרע. הפסקתי ונמנעתי מדיבור בוטה, משמע הפכתי למי שמבטא מילים הנעימות לאנשים רבים ומשמחות אותם; דיברתי בצורה עדינה ונעימה לאוזן, באדיבות, בחיבה המרגשת את הלב. לאחר שזנחתי את פטפוטי הסרק, נמנעתי מאמירת דברים בטלים. הפכתי למי שמבטא דברים שראוי להוקיר, שמדבר בזמן המתאים, דובר אמת, אומר דברים מועילים ומדבר באופן שעולה בקנה אחד עם הדהמה וכללי המוסר הנזיריים. דיברתי בזמן הנכון, מתוך סיבה ומטרה מוגדרת להביא תועלת.”

[4]  ב”דרשה השנייה על הטוהר”, הבודהה מתאר באופן אחר את טוהר התודעה:
“במקרה הזה, נזירים, כאשר נזיר מבחין בהשתוקקות להנאות החושים, הוא יודע: ‘יש בי השתוקקות להנאות החושים’. כאשר אינו מבחין בהשתוקקות להנאות החושים, הוא יודע: ‘אין בי השתוקקות להנאות החושים’. הוא גם יודע כיצד מופיעה השתוקקות להנאות החושים שלא היתה קודם לכן. הוא גם יודע איך ננטשת השתוקקות להנאות החושים שהופיעה כעת. והוא גם יודע כיצד השתוקקות להנאות החושים שננטשה עכשיו לא תשוב ותופיע בעתיד.” כך גם ביחס לשאר המכשולים: התנגדות והסלידה, הקהות והעייפות, אי-שקט ודאגה והספק המעכב. זו ההנחייה המופיעה ב”דרשה על ביסוס תשומת הלב” (סטיפטהאנה סוטה) ביחס להתבוננות בחמשת המכשולים.