סוטה-יאנה | הבלוג של קרן ארבל
ה- Sangiti Sutta היא דרשה מלאה ברשימות שונות: רשימות על סוגי אנשים, סוגי מכשולים, סוגי שחרור, סוגי חכמה ועוד. בגלל אופייה ה"רשימתי" היא נתפסת לעיתים קרובות כדרשה משמימה ולא מעניינת. אולם לטעמי, לאופי הרשימתי של הדרשה יש כוח רב, מאחר והוא דורש מאתנו חקירה והרהור מעמיק. במילים אחרות, לרשימה יש כוח שאין לטקסט מורכב יותר. הלימוד אינו ניתן "בכפית", אלא דורש הרהור בנקודות המתומצתות.
אחת הרשימות המועילות, לטעמי, היא רשימה בת חמש נקודות: חמישה דברים שכדאי לשים אליהם לב כאשר מותחים ביקורת על אדם אחר.
"נאמר: 'ניבּאנה, ניבּאנה'. מהי ה'ניבּאנה'?"
זו השאלה שפתחה מפגש נוסף בסדרת המפגשים "שבילים רבים – דהרמה אחת", שיוזמים ומארגנים זו השנה השלישית, אבי פאר ואילן לוטנברג. השאלה נובעת מתוך אחת המחלוקות המרכזיות בבודהיזם. מחלוקת זו מקורה בהבחנה המהאיאנית כי אידיאל הארהנט ('הראוי'), נחות בהשוואה לאידיאל הבודהיסטווה ('היצור שמטרתו היא העֵרוּת המלאה').[1]
אם בהבחנה זו יש ממש, אזי, למחלוקת זו יש השלכות מרחיקות לכת מבחינת המתרגל וכן מבחינה חברתית– מכיוון שהארהנט מתואר כמי שעסוק בראש וראשונה בהתעוררות האישית שלו, הוא עלול להצטייר כחסר רגש ומשולל חמלה עמוקה לשאר היצורים, בעוד הבודהיסטווה, שנודר לעשות כל מאמץ עד שאחרון היצורים החיים ישתחרר, מתואר כהתגלמות החמלה האנושית עלי אדמות.
במפגש השתתפו יחד איתי ד"ר איתמר בשן (פסיכולוג קליני וממקימי בבית בהאוונא בתל אביב), מאיר זוהר (נזיר בודהיסט במשך 9 שנים בקהילתו של תיק נהאט האן) ויובל אידו טל ( מצוות מורי "פסיכו-דהרמה" ומלמד מדיטציה בודהיסטית וזן בודהיסטית).
לפני זמן מה, התקיים דיון בין חברי סנגהה אחדים, לגבי תרגום של דרשות הבודהה (sutta) לעברית. מאחר ויש עניין יחסית רב בקהילת המתרגלים בישראל בקריאת דרשות הבודהה באופן ישיר ובעברית, הועלה הרצון לקיים מעין "מפעל תרגומים ישראלי", שיתרגם באופן מהיר מספר גדול של סוּטוֹת לעברית ויוציא אותן לאור. היות ואין כמעט אנשים שיודעים פאלי, היה ברור כי התרגומים יעשו מהתרגום לאנגלית. מצב זה, בו התרגומים נעשים מתוך תרגום אחר, ולא מטקסט המקור, מעלה שאלות רבות וחשובות.
בבלוג אני מביאה גרסה מצומצמת יותר, מאחר והרשומה המלאה היא יותר ארוכה. מי שמעוניין לקרוא את הגרסה המלאה (מומלץ…) יכול לראות אותה כאן.
ההשראה לרשימה זו היא שיחת דהמה אותה נתנה מורה נפלאה בשם שאילה קת'רין, בריטריט ויפסנא של עמותת תובנה, במרץ 2010. את סיכום השיחה הבאתי בסוף הרשימה.
את שאילה אני מכירה קרוב לעשר שנים, והאופן בו היא מלמדת את הדהמה, היווה נקודת מפנה חשובה בתרגול האישי שלי. למרות שאני חבה חוב גדול לגואנקה, שהיה מורה המדיטציה הראשון שלי, וזה שפתח בפני עולם שלם שלא הייתי מודעת אליו, הרגשתי אחרי יותר משנתיים בהן תרגלתי במסורת זו, שמשהו חסר לי. סבלתי גם מכאבי גב קשים במהלך הריטריטים, וההתבוננות בתחושות הגוף רק העצימה את הכאב. גם חשתי שהדגש על התבוננות בתחושות כאוביקט מרכזי ועיקרי הוא קצת מצומצם. נוספה לזה גם הקשיחות המחשבתית והדוגמטיות שלא מצאו חן בעיני. הרגשתי כי מסורת זו, עם כל ההערכה שרחשתי לה, כבר לא מתאימה למה שהייתי צריכה ולאופן בו הבנתי את הדרך הבודהיסטית.
והנה, אני יוצאת לדרך חדשה עם בלוג חדש. מי יודע לאן זה יתגלגל …
Early Buddhist Meditation: The Four Jhanas as the Actualization of Insight
ספר זה מציע פרשנות מחודשת של ארבע הגה'אנות וחשיבותן בדרך הבודהיסטית להתעוררות. פרשנות זאת מציעה שארבע הג'האנות הן פרי של תרגול ויפסנא ואינן תרגול נפרד של ריכוז. הספר מפרק את התהליך המדיטטיבי ומתאר תהליך זה מהאספקטים הפנומנולוגיים והפסיכולוגיים על פי הטקסטים הבודהיסטים המוקדמים (ניקאיות).
חוות דעת על הספר
