You are currently browsing the archive for the סוטות category.
מאמר לכבוד ההוצאה לאור של התרגום לעברית של הספר "ראייה שמשחררת" של רוב ברבאה.
רֵיקוּת (פאלי: Suññatā, סונייטה; סנסקריט:Śūnyatā, שוניאטה) הוא אחד המושגים המבלבלים והעדינים בהגות הבודהיסטית. בפוסט זה, לכבוד צאת התרגום לעברית של הספר הנפלא של רוב ברבאה על תרגולי הריקות, אני רוצה לנסות (אולי) להבהיר מעט את המושג הזה, שנכתב עליו רבות בספרות הבודהיסטית. לא בטוח שאצליח, אבל החלטתי לנסות בכל זאת.
..
שמחה מאוד לספר שנפתחה ההרשמה לתוכנית הדו-שנתית ללימוד ותרגול של הדרך הבודהיסטית, שאסף סטי אל-בר, בעז עמיחי ואני כבר חולמים יחד שנים לא מעטות. באוקטובר 2020 היא תתחיל לראשונה.
הרעיון להקמת נלנדה הגיח לעולם במהלך קבוצות הלימוד שחלקנו שלושתנו מזמן, בשנות הלימודים האקדמאיות שלנו. רצינו כבר אז להקים מסגרת שתאפשר לנו לבטא את אהבתנו המשותפת לתרגול המדיטציה יחד עם לימוד של טקסטים בודהיסטיים ממסורות שונות. אנו מאמינים כי התרגול מעמיק מתוך לימוד עיוני רחב אופקים, ובאותה מידה, מאמינים כי אין טעם בלימוד העיוני בלבד, אם הוא אינו מלווה בתרגול הלכה למעשה ואימון התודעה בהתבוננות מדיטטיבית. להבנתנו, מרבית הטקסטים הבודהיסטיים הם למעשה הנחיות לתרגול, וכך אנו בוחרים לקרוא אותם, וללמד אותם.
"אין גְ'הַאנָה עבור מי שלא [טיפח] את החוכמה המשחררת (פַּנְיַא),
אין חוכמה משחררת עבור מי שלא [חווה את] הגְ'הַאנָה;
מי שיש לו גְ'הַאנָה וחוכמה משחררת
הוא אכן מצוי בנוכחותה של הניבּאנה."
[Dhammapada v.372]
מאחר והספר שלי Early Buddhist Meditation: the Four Jhanas as the Actualization of Insight עוסק בארבע הג'האנות, אני נשאלת עליהן שוב ושוב על ידי מתרגלות ומתרגלים: מהם בעצם ארבעת מצבי המדיטציה הללו? איך הם קשורים לביסוס תשומת הלב ולתרגול הויפסנא? מה שונה בפרשנות שלי מהפרשנות המקובלת במסורת התהרוואדית (ובכלל)?
הפוסט הזה נובע מרעיון שאבא שלי העלה אחרי שסיים לקרוא את ספר התרגומים שלי "דברי הבודהה". הוא שאל אותי: אולי נקליט את דרשות הבודהה שתרגמת לעברית להקשבה?
ההצעה הזו נראתה לי נהדרת, בייחוד כשיש לי אבא שיש לו קול נהדר, ונסיון של עשרות שנים בהגשה…
אני שמחה מאוד לספר שיצא לאור ספר תרגומים שלי של "דברי הבודהה" – מבחר תרגומים של דרשות הבודהה המקדמות משפת הפאלי לעברית. אלו הם תרגומים מתוך הקאנון הפּאלי – הקאנון הבודהיסטי המוקדם ביותר. הספר כולל גם הקדמה, הערות הבהרה לדרשות השונות (סוּטות) ואחרית דבר שכתבתי יחד עם חברי הטוב אסף (סטי) אל-בר על ההגות והתרגול לאור דרשות הבודהה המוקדמות.
זהו רגע מאוד מרגש מבחינתי. אחרי עשור של תהליך תרגום הספר יוצא לאור. תחילתם של התרגומים היה בסרי לנקה ב- 2006, כאשר נסעתי ללמוד עם שני חוקרי פאלי ובודהיזם מאוניברסיטת פֶּרַדֶנִייָה שבקנדי: פּ"ד פְּרֵמַסִירִי וג"א סוֹמַרַטְנֶה. אז, בחדר הצופה על גבעותיה הירוקות של קַנְדִי, התחלתי לתרגם לאט לאט מתוך הקאנון הפאלי (אחר כך נסעתי ללמוד פאלי ובכל מיני מקומות בעולם ותרגמתי בכל מקום שהיה לי חדר מעורר השראה…).
ברוב המסורות הבודהיסטיות (אלו הקיימות בימינו כמסורת חיה ואלו הקיימות רק כמסורת טקסטואלית) ישנם מספר מודלים מרכזיים של התעוררות, המתארים בדרכים שונות, את ההתקדמות שעוברת המתרגלת, את פריצות הדרך לחוכמה המשחררת, ואת מה התודעה נוטשת. אלו מודלים המתארים דרך הדרגתית לשחרור.
"האובייקטים הנהדרים של החושים נשארים כפי שהם בעולם,
בעוד החכם נוטש את הדחף והתשוקה אליהם."
[מתוך אוסף הדרשות הממוספרות של הקנון הבודהיסטי המוקדם (AN III.411)]
בקריאה היומית שלי בכתבים הבודהיסטיים, פתחתי את הקובץ שכולל את הדרשות הארוכות (דיגהה ניקאיה) בדיוק במקום שהבודהה וִיפַּסִי מלמד את קהילת הנזירים את תמצית התורה של כל הבודהות. אז החלטתי לתרגם את הפסוקים לעברית מהפאלי.
בהקשר הבודהיסטי, התפיסה הדיכוטומית בין ידע וחוויה, בין לימוד תיאורטי וחכמה אינטואיטיבית היא ברובה תוצר של התקופה המודרנית. במסורת הבודהיסטית, לימוד הדהמה (הלימוד התיאורטי של תורת הבודהה) מעולם לא נתפס כפעילות אינטלקטואלית המופרדת מחקירת החוויה וההתנסות הסובייקטיבית.
נכון יהיה לומר שיש מסורות בודהיסטיות ששמו דגש רב יותר על לימוד תיאורטי בעוד מסורות אחרות שמו את הלימוד במקום פחות מרכזי. עם זאת, התרגול המדיטטיבי לא היה "אנטי-אינטלקטואלי" כפי שהוא הפך במערב (ואפשר כמובן להבין מדוע זה קרה).
הלימוד התיאורטי של הדהמה (בשונה מרוב רובה של הפילוסופיה המערבית) מכוון לחקירת החוויה וההתנסות הסובייקטיבית: התהוותה, טבעה, העונג והחיסרון שבה, והאפשרות לשחרור התודעה. הלימוד הבודהיסטי נותן לנו כלים לחקור את הגוף והתודעה באופן מעמיק. הוא נותן מפה ברורה של העולם המנטלי, כדי שנוכל לראות עולם פנימי זה באופן ברור יותר בזמן האימון המדיטטיבי.
ה- Sangiti Sutta היא דרשה מלאה ברשימות שונות: רשימות על סוגי אנשים, סוגי מכשולים, סוגי שחרור, סוגי חכמה ועוד. בגלל אופייה ה"רשימתי" היא נתפסת לעיתים קרובות כדרשה משמימה ולא מעניינת. אולם לטעמי, לאופי הרשימתי של הדרשה יש כוח רב, מאחר והוא דורש מאתנו חקירה והרהור מעמיק. במילים אחרות, לרשימה יש כוח שאין לטקסט מורכב יותר. הלימוד אינו ניתן "בכפית", אלא דורש הרהור בנקודות המתומצתות.
אחת הרשימות המועילות, לטעמי, היא רשימה בת חמש נקודות: חמישה דברים שכדאי לשים אליהם לב כאשר מותחים ביקורת על אדם אחר.
Early Buddhist Meditation: The Four Jhanas as the Actualization of Insight
ספר זה מציע פרשנות מחודשת של ארבע הגה'אנות וחשיבותן בדרך הבודהיסטית להתעוררות. פרשנות זאת מציעה שארבע הג'האנות הן פרי של תרגול ויפסנא ואינן תרגול נפרד של ריכוז. הספר מפרק את התהליך המדיטטיבי ומתאר תהליך זה מהאספקטים הפנומנולוגיים והפסיכולוגיים על פי הטקסטים הבודהיסטים המוקדמים (ניקאיות).
