תודעה, חקר מוח ומדיטציית מיינדפולנס: שילוב מבטיח או בזבוז זמן? כמה מחשבות לאור יום העיון במרכז מודע

אתמול התקיים יום עיון על הקשר בין חקר המוח, הבנת התודעה והרלוונטיות של תרגול מדיטציית מיינדפולנס להבנת הקשר בין שני הראשונים. יום העיון התקיים במרכז מודע למודעות וחברה במכון סגול למחקר יישומי במדעי המוח, במרכז הבינתחומי הרצליה.

הרעיון ליום העיון צמח מתוך דיון פילוסופי על גבי עיתון “הארץ” בין ד”ר יובל נח הררי וד”ר אסף פדרמן על תרגול מדיטציית ויפסנא והרלוונטיות שלה לחקר התודעה במובן המדעי (בבלוג של אסף פדרמן אתם יכולים לקרוא בהרחבה את טיעוניו לגבי טענתו של יובל נח הררי שויפסנא על פי שיטתו של גואנקה יכולה לפתור בעיות שהמדע והפילוסופיה של התודעה לא הצליחו לפתור במשך ההיסטוריה כולה).

אני לא רוצה להכנס לשאלות המרובות שעולות מתוך הדיון בין טענות הררי לטענותיו של פדרמן (אני ממליצה גם לקרוא את התגובות בבלוג של אסף), אלא לומר שני דברים ביחס לשאלה שעלתה בפאנל ביום העיון. יוחאי עתריה, שהנחה את פאנל המרצים, העלה את השאלה: מה יכולה להיות התרומה העתידית של מדיטציית מיינדפולנס להבנת המוח והתודעה (לא הקלטתי או כתבתי במהלך הדיון, אז זו רק פארפרזה).

פרופ’ עמוס אריאלי ציין כי תרומתם של מודטים מיומנים של מדיטציית מיינדפולנס יכולה להיות חשובה מאוד במחקר על התופעה המוחית והתודעתית שנקראת “מחשבות”. הוא הסביר שכדי ללמוד בצורה טובה “מהי מחשבה”, יש צורך באנשים שיכולים להשקיט את המחשבות או אפילו להפסיקם. האפשרות לבחון את מוחו של מי שיכול להשקיט את המחשבות יילמד את המדענים הרבה מאוד על תופעה זו.

הרעיון ללמוד “מהי מחשבה” באמצעים של המדע המודרני הוא מרתק, ובתקווה גם מועיל. זו שאלה מרכזית בתרגול הויפסנא, משום שלמחשבות יש כוח אדיר, בעיקר לגרום להרבה מאוד סבל מיותר.

לאור ההתייחסות של פרופ’ אריאלי עלו בי מספר שאלות ותהיות הקשורות לחקר מדיטציית מיינדפולנס/ויפסנא/תובנה (insight meditation) באופן כללי, ולחקר האפקט של תרגול זה על המוח ועל הבריאות הנפשית.

אני אשמח לשמוע הערות והתייחסויות מאנשים שיש להם היכרות קרובה עם חקר המוח ומיינדפולנס.

 

השאלה מרכזית שעלתה בי היא האם קיים דיוּק מספיק בקרב חוקי מוח ומיינדפולנס לגבי מה בדיוק עושים “מתרגלי מיינדפולנס” אותם בוחנים החוקרים? האם חוקרי מוח מוּדעים להבדלים שיש בין תרגולי מיינדפולנס שונים? האם הבדלים אלו נלקחים בחשבון כאשר שמים “מתרגל מיינדפולנס” תחת מכשיר MRI, FMRI, אלקטרודות או כל מיכשור אחד שבוחן את המוח? האם שואלים את המתרגל באופן מדוקדק, מה הוא בדיוק מתרגל? האם החוקר מנחה את המתרגלים מה לעשות, או מניח “שמתרגלי מיינדפולנס” עושים פחות או יותר את אותו הדבר?

בהקשר של חקר התהליך המחשבתי במחקר המוח והתודעה, יש שני אספקטים חשובים:

האם מתרגל מדיטציה מיומן (והשאלה היא מיומן במה?) מתבקש להשקיט את מחשבותיו, האם הוא עושה זאת באמצעות מיומנות בריכוז באובייקט אחד? כלומר האם השקטת המחשבות (או אף הפסקתם לזמן מסוים) מתרחשת מתוך ריכוז חד-נקודתי בו התודעה נטמעת בתוך האובייקט המדיטטיבי (זו יכולה להיות הנשימה או איזשהו אובייקט מנטלי ויזואלי), או שמא השקטת המחשבות נובעת מתוך ראיית טבען של המחשבות ואי ההיאחזות בהן?

במילים אחרות, האם השקטת התהליך המחשבתי נובעת בגלל תרגול ריכוז חד-נקודתי או בגלל תרגול שמתפתח תובנה?
יתר על כן, לתחושתי ישנו בלבול או אי בהירות לגבי תרגול “מיינדפולנס” של הנשימה, שלעיתים קרובות הוא בעצם תרגול ריכוז, לבין תרגול מיינדפולנס שהמוקד שלו הוא אומנם הנשימה אך ההתכוונות היא לפיתוח של תובנה.

האם השקטתן של מחשבות או הפסקתן דרך תרגול ריכוז תלמד אותנו משהו רלוונטי על המנגנון המוחי שקורה בזמן השקטת המחשבות באמצעות תרגול ויפסנא?

האם הופעה של מחשבות אחרי שמתרגל מיומן של מדיטציית ריכוז “יוצא” ממצב הריכוז, תֵּרָאֶה אותו הדבר, כמו הופעת מחשבות אצל מתרגל ויפסנא שהשקטת או הפסקת המחשבות נובעת מתוך תרגול של אי היאחזות ולא מתוך תרגול מאומץ של ריכוז חד נקודתי? האם האפקט הרגשי יהיה זהה?

לעיתים התחושה שלי, מתוך הקשבה להרצאות של חוקרי מוח החוקרים מתרגלי “מיינדפולנס”, שחסר דיוק בהגדרת של תרגול מיינדפולנס והבנה שתרגול זה כולל בתוכו דברים שונים. נראה כי ההגדרה המקובלת לתרגול מיינדפולנס בהקשר הזה היא זו של ג’ון קבט זין:

“Mindfulness means paying attention in a particular way;

On purpose,
in the present moment, and
nonjudgmentally.”

אולם, למה הכוונה ב- “להתבונן בדרך מסויימת”? האם כל מתרגלי “מיינדפולנס” מתבוננים בדרך דומה על החוויה?

אפשר אולי לומר שהשעיית התגובתיות היא מכנה משותף למתרגלי מיינדפולנס/ויפסנא/תובנה אבל מעבר לזה, יש טכניקות שונות ודגשים שונים בתרגול של תשומת לב וייתכן מאוד שיש להם אפקט שונה על המוח.

לדוגמא:

יש מתרגלי מיינדפולנס שמאפשרים למה שפוגש את החושים פשוט להיראות מבלי להביא איכות של חקירה לתוך ההתבוננות. לעומת זאת, יש מסורות של תרגול מיינדפולנס ששמות דגש מרכזי על התבוננות בארעיות החוויה ועל איכות של חקירה במהלך התרגול.

האם התבוננות פתוחה בכל מה שעולה בששת החושים משפיעה/נראית במוח בדיוק כמו במוחו של מתרגל מיינדפולנס שהאובייקט המרכזי שלו היא הנשימה (ושאליה הוא חוזר שוב ושוב)? האם תרגול שמשתמש בציון מנטלי (mental noting) מייצר את אותה ההשפעה על המוח כמו תרגול מיינדפלנס שאינו משתמש בטכניקה הזו?

במילים אחרות, האם ההבחנות בין האופנים השונים של תרגול “תשומת לב” (מיינדפולנס) נוכחת באופן ברור ומדויק בחקר המוח ומיינדפולנס, או שמא ההבחנה היחידה היום, היא בין תרגול מיינדפולנס ותרגול חמלה (בהקשר של חקר המדיטציה הבודהיסטית), כאילו “תרגול מיינדפולנס” הוא דבר אחד ויחיד?

.

.


Comments

5 תגובות על “תודעה, חקר מוח ומדיטציית מיינדפולנס: שילוב מבטיח או בזבוז זמן? כמה מחשבות לאור יום העיון במרכז מודע”

  1. תמונת פרופיל של אסף פדרמן
    אסף פדרמן

    התקדמנו הרבה מהימים ש”מדיטציה” יכלה להיות אובייקט של מחקר מדעי, והיום חוקרים (הרציניים בהם) מבינים שיש סוגים וניואנסים. יותר מזה, כמו שאביבה הראתה, לא מספיק להכריז שעושים מדיטציה מסוג מסויים ושיש רקע של כך וכך שעות תרגול. בפועל צריך לשאול את המתרגלים מה קרה, ושם מוצאים למעשה הבדלים בינאישיים מאוד גדולים.

    לגבי מיינדפולנס, הספרות המחקרית מציינת (חייבת לציין) איזה סוג של מדיטציה מעורב במחקר והם בד”כ מפרטים אם זה היה קורס MBSR לפי הפרוטוקולים הידועים, או שזה מתרגלי ויפסנה במסורת כזו או אחרת. את מעלה נקודה נכונה, אבל אני לא בטוח שהיא מתארת בעייה אמיתית במדע, כי זה אל”ף בי”ת של מחקר להבין מה בדיוק הנבדקים שלך עושים. מכירה מחקר שלא מפרט מה הנבדקים עושים? בד”כ מקבלים את התיאור הכללי והמעורפל רק בעיתונות הפופולרית.

  2. הי אסף,
    אני שמחה לשמוע שיש דיוק. בהרצאות שאני שמעתי (בכנסים אקדמים) ההתייחסות לסוג התרגול (מבחינה פנומנולוגית) היתה מאוד מעורפלת. לא תואר מה בדיוק תרגל הנבדק.
    אני לא בקיאה בספרות המחקרית המדעית, ולכן כתבתי שאשמח לשמוע ממי שכן מכיר. המחקרים שנעשו בארץ ובדקו “מתרגלי תובנה”, האם ההתייחסות לתובנה היתה כמסורת שמלמדת תרגול ספציפי? הרי יש לפעמים הבדלים לא קטנים במה שאנשים ממש עושים במסגרת התרגול שלהם ב”תובנה” (וכך גם בקונטקסט של מדיטציית תובנה (“אינסייט” )בארה”ב). זה מאוד שונה מלקחת מתרגלי גואנקה, מתרגלי מהאסי (שממש מתרגלים את מה שהמסורת שלו מלמדת, ולא וריאציה של התרגול הזה) או מתרגלי MBSR.
    ושאלה נוספת, למקרה שאתה בקיא, האם יש הבחנה ברורה בין “מיינפולנס לנשימה” שלעיתים קרובות זה בעצם תרגול ריכוז לבין “מיינדפולנס לנשימה” כתרגול לפיתוח תובנה?

    ותודה רבה שלקחת את הזמן לכתוב תגובה 🙂

  3. השאלה שלך אכן במקומה, ונשארת רלוונטית גם אם המתרגל נשאל על חוויותיו. החוויה של המדיטציה לא אמורה להעצר במודעות לנשימה או למחשבה. האובייקטים או התרגילים שאנחנו משתמשים בהם אינם “מטרת” התרגול, אלא עזרים – כלים שבעזרתם אנחנו עוצרים את המהלך הרגיל והאוטומטי של התודעה ופותחים פתח ל”משהו אחר” להיות נוכח. בדרך כלל, ה”משהו” הזה אינו ניתן להגדרה מילולית, ואפילו בשיחות בין מתרגלים וותיקים מתעורר הקושי לתאר את החוויה בצורה שתהייה מובנת גם לשומע. על אחת כמה וכמה, ההתנסות הזו איננה ניתת לסיווג ולהגדרה אובייקטיבית לצורך הניסוי (גם שאלה זו עלתה ביום העיון).

  4. תמונת פרופיל של יאיר דור-זיידרמן
    יאיר דור-זיידרמן

    היי קרן, רציתי להעיר שאם נעזרים ביכולות שמודטים פיתחו כתוצאה מתרגול (ולא בהכרח חשוב אם זה מיינדפולנס/ויפאסאנה/תובנה) כדי לחקור אספקטים שונים של התודעה, כלומר נותנים להם מטלות שונות שהם לא מדיטציה, אז בעצם עוקפים במידה רבה את הבעיות שאת מציינת. זה הרעיון המרכזי במחקרים שאני ואביבה הצגנו בכנס (ובאופן כללי של מחקר נוירופנומנולוגי בעזרת מודטים) לגבי תפיסת זמן-מרחב ועצמי.

  5. הי עוזי ותודה על הדברים.
    אני מסכימה איתך שהאובייקטים או התרגילים שאנחנו משתמשים בהם אינם “מטרת” התרגול, אלא עזרים – כלים שבעזרתם אנחנו עוצרים את המהלך הרגיל והאוטומטי של התודעה, או כפי שאני הייתי מנסחת, מאפשרים לתודעה להתבונן בתהליכיה ובכך לפתח חכמה.
    השאלות שלי אינן עוסקות בחוויות שקשה להגדיר במילים. חוויות כאלו יכולות להופיע מתוך מגוון גדול של פרקטיקות קונטמפלטיביות. השאלות שלי היו לגבי הדיוק של הפרקטיקה שאנחנו קוראים לה בשם מאוד כללי “מיינדפולנס”. התייחסות כללית כזו יכולה לפספס, אולי, את ההשפעות השונות שיש לתרגולי מיינדפולנס שונים על מצבי התודעה והקורלציה המוחית שלהם.

    הי יאיר, ותודה לכך על הדברים וההתייחסות שלך לסוג המחקר שאתם עושים.
    השאלה שעלתה לי לאור מה שכתבת היא האם מתרגלים שמתרגלים פרקטיקות שונות של “מיינדפולנס” פועלים/חווים אחרת את המטלות שאתם נותנים להם?
    הנקודה שהתייחסתי אליה בפוסט היא ההבדל בין תרגול ריכוז בנשימה לבין תשומת לב לנשימה שמטרתה פיתוח חכמה. האם מי שמתרגל את הפרקטיקה הראשונה, חווה/מתאר מטלות שונות שאינן המדיטציה כפי שחווה/מתאר מי שמתרגל את הפרקטיקה השניה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *