סילה – הקשר בין אתיקה לתרגול רוחני בדרך הבודהיסטית

במעגלי התרגול הבודהיסטי במערב, אפשר לומר שנושא האתיקה – המחויבות העמוקה להתנהלות מיטיבה ומוסרית בעולם – הוא נושא שלא מדובר בו הרבה. אפשר גם להבין למה מורי דהרמה מערביים נמנעים במקרים רבים לדבר על החשיבות של חיים אתיים (מעבר לשיחה הקצרה שניתנת בתחילת ריטריט על החשיבות של התחשבוּת ואתיקה במהלך הריטריט). דיבור על אורח חיים אתי, על רגישות והתנהלות מוסרית בעולם, נתפס לעיתים קרובות כניסיון "לחנך" או כמין מוסרניות טרחנית. אנשים שבאים לתרגל "מיינדפולנס", וללמוד מדיטציה שתאפשר להם להיות יותר שלווים, לא ממש רוצים שידברו איתם על אורח חיים מוסרי או על המשמעות של התנהלות אתית בדרך הרוחנית.

אולם אי אפשר להתעלם מהחשיבות הרבה שניתנת בדרך הבודהיסטית לפיתוח של רגישות ומחויבות אתית כחלק מהתרגול הרוחני. אורח חיים אתי, הכולל דיבור שאינו פוגעני, פעולות שאינן מזיקות ופרנסה שלא פוגעת ביצורים חיים (מה שנקרא "דיבור נכון", "פעולה נכונה" ו"פרנסה נכונה") הוא חלק מ"הדרך בעלת שמונת האיברים" – הדרך הבודהיסטית להתעוררות. התנהלות אתית בעולם אינה נתפסת בבודהיזם רק כתרגול פרלימינרי לפני התרגול המרכזי, היינו המדיטציה, אלא כחלק אינטגרלי מהדרך הרוחנית, חלק מהותי של התרגול:

"להימנע מלעשות רע, לעשות טוב, ולטהר את התודעה – זו תורתם של הערים (בודהות)".

.

.
המונח הבודהיסטי שמציין מחויבות להתנהלות אתית בעולם, לתרגול של התנהלות מיטיבה ולא מזיקה הוא סילָה. המשמעות הבסיסית של המונח סילה (sila) בפאלי ובסנסקריט היא "מנהג", "הרגל", "נוהג", "אופן התנהגות טבעי או כזה שנרכש", "נטייה" ו"תרגול". בדרך הבודהיסטית, המונח קיבל את המשמעות של תרגול המפתח מידות ומעלות טובות (virtue), תרגול שמכוון את המתרגל לרגישות והתנהלות אתית בעולם. תרגול שהופך את האדם ל-"סילה-ו̞ה": זה המגלם מעלות טובות באופן מלא.
 .

ב"דרשה לסמנמנדיקה" (samanamandika) מסביר הבודהה כך:

"מה הם הרגלים (סילה) שאינם מיטיבים?

אלו הרגלים הכוללים התנהגות לא מיטיבה בגוף, התנהגות לא מיטיבה בדיבור ופרנסה מזיקה. אלו הם הרגלים (סילה) שאינם מיטיבים."

וממה נובעים הרגלים שאינם מיטיבים?

יש לומר שהם נובעים ממצב תודעה.

איזה מצב תודעה? למרות שמצבי התודעה הם מרובים, מגוונים ויש להם היבטים שונים, ישנם מצבי תודעה הנגועים בתאווה, בשנאה ובלבול. הרגלים לא מיטיבים נובעים ממצבי תודעה אלו."

"ומה הם הרגלים (סילה) מיטיבים?

אלו הרגלים הכוללים התנהגות מיטיבה בגוף, התנהגות מיטיבה בדיבור ופרנסה טהורה. אלו הם הרגלים (סילה) מיטיבים."

וממה נובעים הרגלים מיטיבים?

יש לומר שהם נובעים ממצב תודעה.

איזה מצב תודעה? למרות שמצבי התודעה הם מרובים, מגוונים ויש להם היבטים שונים, ישנם מצבי תודעה החופשיים מתאווה, חופשיים משנאה וחופשיים מבלבול. הרגלים מיטיבים נובעים ממצבי תודעה אלו."

[MN II.26-7]

אפשר לומר שיש שלוש רמות של התנהלות לא מיטיבה:

(1) ברמה העמוקה ביותר קיימות בתוכנו נטיוֹת לא מיטיבות רדוּמות (anusaya), שבפונטנציה יכולות להתבטא באופנים שונים כאשר תנאים מסוּימים מבשילים.

(2) ברמה השנייה אפשר לחוּש את התעוררוּת הנטיוֹת השונות, כמו כעס, פחד, שנאה, רצון לפגוע וכדומה, אבל הן עדיין אינן מתבטאות בהתנהגות חיצונית. הן מתגלמות כמצב תודעה, רגשות ומחשבות.

(3) ברמה השלישית, הנטיות הלא מיטיבות מתבטאות במילים ובהתנהגות חיצונית בגוף.

.
תרגול סילָה, דורש קודם כל מחויבות להתנהלות שאינה מזיקה ברמה ההתנהגוּתית. זוהי מחויבות לרגישות אתית וריסון עצמי, בדיוק במקום שהנטיוֹת הלא מיטיבות שלנו הן מוּחשיות וברוּרות. ההתכוונוּת בתרגול סילה היא לנטוש, ואף להפסיק לחלוטין, את אותם הרגלים והתנהגויות שמזיקות לאחרים. הרי לפני שאנחנו נוהגים בנדיבות ובחמלה, אנחנו צריכים להימנע מפעולות הפוכות, אלא שפוגעות.

 .

חמשת הסילה

כללי הסילה נקראים במסורת הבודהיסטית חמשת ה- sikkha-pada: "צעדים לתרגול" (steps of training). הבודהה מתייחס לסילה כ"חמשת המתנות הגדולות, שאף פעם לא נפגמו, שאינן נפגמות עכשיו ולא יפגמו בעתיד". [AN IV.246].

כללי תרגול אלו מכוונים אתנו לחיים שבהם אנו מחוייבים באופן עמוק לאי-פגיעה, לשיתוף ונתינה, למערכות יחסים אינטימיות בריאות, לדיבור קשוב, אמיתי ומועיל, ולשמירת תודעה בהירה וצלולה.

וכך הם מנוסחים:

(1)
Panatipata veramani sikkhapadam samadiyami
אני לוקח/ת על עצמי את התרגול של הימנעות מנטילת חיים.
(2)
Adinnadana veramani sikkhapadam samadiyami
אני לוקח/ת על עצמי את התרגול של הימנעות מנטילת דבר שאינו ניתן.
(3)
Kamesu micchacara veramani sikkhapadam Samadiyami
אני לוקח/ת על עצמי את התרגול של הימנעות מהתנהגות מינית מזיקה.
(4)
Musavada veramani sikkhapadam samadiyami
אני לוקח/ת על עצמי את התרגול של הימנעות מדיבור שקרי.
(5)
Sura-meraya-majja-pamadatthana veramani sikkhapadam samadiyami
אני לוקח/ת על עצמי את התרגול של הימנעות ממשקאות או חומרים משכרים אחרים שפוגעים בעירנות.

בשונה מציווי חיצוני ומכללי מוסר אלוהיים, מחויבות להתנהגות אתית בדרך הבודהיסטית, אינה חובה (obligation) או "ציווי בודהיסטי" שאי עמידה בו יוביל לעונש. מחויבות לסילה, נובעת מתוך הבנה עמוקה שהתנהגויות מסוימות גורמת לכאב וסבל אצל אחרים ובתוכנו [AN I.52]. תרגול סילה, נובע מתוך הבנה שהתנהלות מוסרית בעולם מייצרת שלווה פנימית והרמוניה חיצונית. [AN I.50]. תרגול סילה משקף גם את ההבנה שכל פעולה מובילה לפרי מסוים ולכן פעולות שמזיקות לאחרים תהיה להם תוצאה לא מיטיבה. זה רעיון הקרמה.

יתר על כן, תרגול סילה קשור קשר הדוק לפיתוח של מודעות למוטיבציה שעומדת בבסיס פעולות הדיבור והגוף שלנו, אחרת הסילה, הופכת באמת לציווי חיצוני, להתנהלות אוטומטית שאין בה חכמה.

.
התפיסה שניתן ל"עקוף" או לוותר על פיתוח של רגישות אתית והתנהלות שאינה מזיקה בעולם בתרגול הרוחני, אינה מקובלת בדרך הבודהיסטית. ההפך, הבודהה ראה את הסילה ואת החכמה המשחררת (פנייה), בדומה לשתי ידיים או שתי רגליים המנקות אחת את השנייה:

"כשם שיד מתנקה באמצעות היד [השנייה] ורגל באמצעות הרגל [השנייה], כך גם החכמה מזוככת באמצעות הסילה והסילה מזוככת באמצעות החכמה. היכן שיש סילה יש חכמה, היכן שיש חכמה יש סילה. זה שיש לו סילה, יש לו חכמה, זה שיש לו חכמה יש לו סילה. הסילה והחכמה יחד ידועות כשיאו של העולם." [DN I.124]

. 

תשומת לב וסילה

כללי הסילה הן הנחיות לתרגול בחיי היומיום, במפגש שלנו עם אחרים.
אלו הנחיות שדורשות מאתנו להביא תשומת לב וקשב למערכת היחסים שלנו עם בני אדם ועם כל היצורים החיים שסביבנו. חיי סילה תומכים בדרך שמטרתה לטהר את התודעה ומאפשרים למערכות היחסים שלנו להיות בריאות יותר.

סילה, אם כן, הוא תרגול באינטראקציה.

על הכרית או בזמן התבודדות, קל מאוד לא לפגוע באף אחד. קל לא לקחת משהו שלא ניתן. קל לא לומר דברים פוגעים. אך כשאנחנו קמים מהכרית ופוגשים את העולם, שם אנחנו נדרשים לממש את האיכויות היפות והבריאות שפיתחנו בתרגול המדיטטיבי (תשומת לב, חכמה, חמלה, נדיבות, אהבה חברית, איזון נפשי) אם במעשה ואם בדיבור.

מעניין לציין שהשורש הסנסקריטי ממנו נובעת המילה סילה (בפאלי) ושילה (בסנסקריט) משמעו "למדוט", "להרהר", "לשרת", "לפעול", "לתרגל שוב ושוב". המשמעויות הללו מכוונות לכך שסילה הוא קודם כל תרגול הכולל התבוננות פנימית, התבוננות שבוחנת את ההתכוונות שלנו יחד עם ריסון חיצוני שמונע מאתנו לפעול באופן פוגעני.

יתר על כן, מקור המילה סילה משקף דבר נוסף: התנהלות אתית זה תרגול. זה אימון שאנו עושים שוב ושוב. זהו תרגול שאנחנו לוקחים על עצמנו, על מנת לשנות הרגלים מזיקים ופוגעניים. סילה הוא תרגול שמאפשר לנו לפעול בעולם מתוך תודעה שאינה נגועה בשנאה, סלידה, תאווה, יהירות ואשליה.

בעיקרו, תרגול סילה, הוא תרגול של תשומת לב הנובע מכוונה נכונה ונתמך על ידי מאמץ נכון. רק כאשר אנחנו מפתחים תשומת לב ומודעות פנימית למוטיבציות שלנו, אנחנו יכולים לראות בבהירות איך הפחדים שלנו, הכעסים, התשוקות ושאר כוחות הנפש הפחות יפים, מוֹנעים מאיתנו לפעול מתוך שיקול דעת מוסרי.

אם כן סילה היא התשתית עליה נבנית הדרך הרוחנית כולה, אך היא משקפת ומגלמת גם את הגשמת התרגול והעמקת החמלה, הנדיבות והחכמה. המונח סילה, קשור קשר עמוק להרמוניה- הרמוניה פנימית וחיצונית:

"אדם חכם, בעל חכמה רבה, אין בו שום כוונה לפגוע בעצמו, שום כוונה לפגוע באחר ושום כוונה לפגוע גם בעצמו וגם באחר. ההפך, כאשר הוא חושב הוא חושב על אושרו, על אושרם של אחרים ועל אושרו של העולם כולו. באופן הזה, אדם הוא חכם, בעל חכמה רבה."

[AN II.179]

.

סילה ביומיום

מחויבות לסילה דורשת מאתנו לשים לב לאיך אנחנו מדברים, על מה אנחנו מדברים, איך אנחנו נוהגים ביצורים שחלשים מאתנו (יתושים, זבובים, נמלים, ג'וקים) וכאלו שחולקים איתנו את המרחב, באיזה פרנסה אנחנו בוחרים לעסוק, מה אנחנו בוחרים לאכול, איך אנחנו משתמשים באנרגיה המינית ובמה אנחנו מזינים את תודעתנו.

תרגול סילה מפגיש אותנו עם התאוות, הפחדים, הכעסים, ההרגלים וההתנגדויות שלנו, ומבקש מאיתנו לבדוק בכנות, האם אנחנו פוגשים את העולם ממצבי תודעה אלו, או מוכנים לעשות מאמץ, ולפגוש את העולם מתוך שאיפה לא להזיק ולפגוע באף יצור חי, גם אם הדבר כרוך באי נוחות או בתחושה שאנחנו "מפסידים" משהו.

תרגול סילה מאפשר לנו לתרגל התנהגות מיטיבה גם כשעולה בנו תאווה למשהו שלא ניתן לנו, תשוקה למשהו שפוגע במישהו אחר, כעס שיכול לדחוף אותנו לומר מילים פוגעניות.

מחויבות לתרגול סילה מאפשרת לנו לא לפעול מתוך מקום שאינו מיטיב, ומפתחת בנו את המוטיבציה להתנהל בעולם למען אושרם של כל היצורים החיים, ולא רק למען אושרי שלי ומקורביי.

ובנימה אישית יותר, את תרגול הסילה, לקחתי על עצמי לפני שישבתי בריטריט הויפסנא הראשון. לקחתי על עצמי את המחויבות לתרגל סילה, כי נראה היה לי עוד בתחילת הדרך, שזה הבסיס לדרך הרוחנית. שללא מחויבות להתנהלות ורגישות אתית בעולם, אי אפשר באמת לתרגל דרך שמטרתה חופש פנימי. 20 שנה אחרי ההתחייבות הראשונית שלי לתרגול סילה, אני מבינה בכל יום שמחויבות זו, היא לב ליבו של התרגול הרוחני. סילה היא המצפן. כללי הסילה מכוונים אותי בתרגול "מחוץ לכרית". מחויבות לסילה מאפשרת לי לראות בבהירות איפה עוד יש לי עבודה לעשות בפיתוח של רגישות, נדיבות, חמלה וויתור. היא דורשת ממני לבחון את המוטיבציה שלי לכל פעולה. מחוייבות לסילה דורשת מאיתנו להביא את התרגול הרוחני לתוך החיים.

אז הנה כמה הנחיות למי שמעוניין לבסס את הסילה:

אחת השאלות שחשוב בעיני לשאול מידי פעם היא באילו תחומים תרגול הסילה נוכח באופן ברור בחיי? באילו תחומים אני מרגישה שיש צורך להביא יותר תשומת לב ומחוייבות לתרגול של אי פגיעה, של נדיבות, של דיבור אמת וריסון?

(1) נסו במשך יום אחד לקחת מחויבות עמוקה להימנע מלפגוע ביצורים חיים, כולל חרקים ויתושים. בסוף היום, הרהרו בחשיבות של המחויבות הזאת לחייכם: האם ישנם מקרים שאתם לא נוהגים מתוך מחייבות לכלל זה? אם כן, מהי הצדקה שלכם לעצמכם במצבים אלו? מה המוטיבציה לא לפעול מתוך מחייבות לכלל זה? מה היתה התחושה שלכם כאשר כן פעלתם מתוך מחויבות לאי פגיעה?

(2) נסו במשך יום אחד להימנע מלקחת מה שלא ניתן לכם באופן מפורש וברור. מה למדתם על עצמכם מתוך תרגול זה? נסו גם לשים לב אם אתם מקבלים דברים שהפקתם נעשתה באמצעות ניצול ופגיעה. האם אתם יכולים לוותר על דברים מסוג זה? מה התחושה שלכם כאשר ויתרתם מתוך הבנה שדבר מסוים נוצר מתוך פגיעה באחרים?

(3) נסו להימנע מלהשתמש במיניות שלכם באופן מזיק. אלו יכולות להיות התנהגויות מאוד עדינות שעושות שימוש במיניות כדי להשיג משהו. האם הימנעות מסוג התנהלות כזה אפשר למערכת היחסים שלכם, ולאינטראקציות עם הסביבה, להרגיש אחרת? מה למדתם על עצמכם כאשר ניסיתם להתחייב לכלל תרגול זה?

(4) נסו במשך יום אחד להתחייב בפני עצמכם להימנע לחלוטין מדיבור שאינו אמת. להימנע מלומר מה שאינכם יודעים בוודאות כאמת, להימנע מדיבור שמגזים, מדיבור שמציג מצג שווא. נסו לשים לב למידה שבה הדיבור שלכם מוּנע מתוך אינטרס עצמי.
אתם מוזמנים לקרוא רשימה שכתבתי על הנחיות הבודהה לנתינת ביקורת ודיבור נכון:

(5) אם אתם נוהגים לשתות אלכוהול או להשתמש בחומרים שמשנים את התודעה, נסו להתחייב לא להשתמש בחומרים אלו לפרק זמן משמעותי עבורכם. מה האתגר עבורכם בהימנעות הזו? מה אתם למדים על המוטיבציה שלכם לשתות אלכוהול או להשתמש בחומרים אחרים שמשנים את מצב התודעה?
אם אתם לא שותים אלכוהול או משתמשים בחומרים אחרים, נסו להימנע מפעילות אחרת שמשפיעה על התודעה במשך יום אחד או יותר, כמו צפייה בטלוויזיה, גלישה באינטרנט או כל פעילות אחרת שנובעת מתוך הרצון לא להיות נוכחים עם מה שקורה. מה למדתם על עצמכם מתרגול ריסון מהסוג הזה?

כדי לזכור להביא תשומת לב לתרגול סילה, אפשר לשים פתק עם חמשת כללי הסילה במקום ברור בבית, מקום שאתם רואים כשאתם קמים בבוקר (או אולי על דלת היציאה, כדי שיזכיר לכם להיות בתשומת לב לכך, לפני שאתם עוזבים את הבית). אפשר לשים גם תזכורת בפלאפון לפעם ביום שמזכירה לכם להיות בתשומת לב.

.

וכמה מילים אחרונות באמת לסיום.

לחיות מתוך מחויבות לתרגול סילה זה מעשה של חמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. כולנו מכירים את התחושה שנובעת מתוך התנהלות אתית ומיטיבה בעולם. הלב מרגיש יציב ופתוח, והתודעה לא עסוקה בנקיפות מצפון. חיים אתיים, שרגישים לאפקט שיש לדיבור ולפעולות שלנו על אחרים, מביאים הרבה מאוד שמחה ושלווה: שמחה הנובעת מהידיעה שלא פגענו באף יצור חי, ושלווה הנובעת מזה שאין לנו רגשי אשמה וחרטה. במסורת הבודהיסטית, סילה נחשבת כ"מגן". היא מגנה עלינו מנקיפות מצפון וחרטות. היא מגנה על העולם מפגיעה של אחד באחר. כאשר אנחנו מתרגלים חיים אתיים, שאינם מזיקים לאף אחד, שאינם סובבים רק סביב התאוות והתשוקות שלנו, אנחנו יכולים ללכת לישון בלילה בשלווה רבה יותר או להתיישב על הכרית בריטריט ולחוות תודעה שאינה עסוקה ומוטרדת מחרטות.

יתר על כן, הריסון שכרוך במחויבות לתרגול סילה, אינו מצמצם את החופש שלנו. ריסון עצמי מאפשר לנו לבחור לפעול בעולם מבלי לפגוע. זהו חופש באמצעות ריסון ולא חופש מריסון.

.
ולסיום, בית שיר מתוך הדהמפדה, בתרגומו של אסף פדרמן:

"עמום הוא ניחוחם של הבירנית ועץ הסנטל,
אבל ניחוח הסילה עולה ונישא אף בין האלים."

[דהמפדה 56]

.

מי ייתן ותרגול הסילה יהיה מקור לאושר ושמחה לכולם!

 .

אני ממליצה גם לקרוא על סילה ברשימה חריפה במיוחד בדפי הדהרמה של שנטידווה.

.