אז פסח עבר וחזרתי מריטריט של שבועיים בארה"ב. בזמן שהייתי בחו"ל, פספסתי את ביקורו של אחד ממורי הדהרמה האהובים עלי ביותר (ובעיני אחד הגדולים בעולם) – ג'וזף גולדסטין. אבל לשמחתי הרבה צילמו את השיחה שהוא נתן ואפשר לראות אותה כאן (מאוד מומלץ). (אהה.. וגם הגשתי את הדוקטורט….).

אני גם שמחה לעדכן שבחודשים הבאים אנחה מפגשים וקורסים הכוללים לימוד ותרגול מדיטציה ולימוד של החכמה הבודהיסטית. כל זה יקרה במקומות שונים באזור המרכז.

Read the rest of this entry »

לפני כמה חודשים התקיים דיון על הבודהיזם במערב במסגרת המפגש "שבילים רבים דהרמה אחת" (ביוזמתם של אבי פאר ואילן לוטנברג, מנחי המפגש ומקימי האתר "בודהיזם בישראל"). בתחילת הדיון העלו המנחים שאלות חשובות ומעניינות לגבי הדהרמה במערב:

האם הבודהיזם הוא דת? פילוסופיה? פסיכותרפיה? האם יתכן בודהיזם "חילוני", משולל יסוד של אמונה? ועוד שאלות חשובות נוספות.

הייתי מוסיפה שאלה חשובה נוספת: האם המעבר של הדהרמה למערב לא דילל אותה לכדי תפיסות ופרקטיקות שעושות לנו את החיים נעימים יותר, נוחים יותר, אבל לא לוקחים אותנו מעבר לכך? האם הדהרמה במערב אינה הופכת לסוג של תרפיה, שאומנם עושה את החיים רגועים יותר, אך אינה מביאה את הבשורה הרדיקלית של הבודהה: שחרור התודעה והלב משנאה, חמדנות, בלבול, חרדה, קנאה וכדומה. את האפשרות לחיים חופשיים מהיאחזות. חיים המלאים בשמחה, אהבה ואושר בלתי מותנים.

Read the rest of this entry »

אני בבית כבר 3 שבועות. לאט לאט מתמקמת חזרה אחרי 6 שבועות של ריטריט מדיטצית ויפסנא. מאחר ובארץ אין לנו (עדיין) מרכז מדיטציה שמאפשר התבודדות לתקופה ממושכת למטרת תרגול מדיטטיבי אינטנסיבי, החלטתי לנסוע לתרגל זו הפעם השנייה במרכז נפלא שנקרא IMS (Insight Meditation Society). את מרכז המדיטציה הזה הקימו לפני 35 שנים ג'וזף גולדסטין, ג'ק קורנפילד ושרון זלצברג (כן, שלושה יהודים, שאפשר לומר שהביאו את תרגול מדיטציית הויפסנא, או בשמה המוכר עוד יותר "מדיטציית מיינדפולנס" למערב). המרכז לא רחוק מבוסטון, וממוקם באיזור כפרי בניו אינגלנד. זו הפעם ה-35 שמתקיים בו ריטריט הסתיו המסורתי, ואני הגעתי הפעם לשישה שבועות, 42 ימים של שקטותרגול מדיטטיבי מתמשך בשתיקה.

Read the rest of this entry »

Resting in the moment

-dropping into the center 

a still point of non-reactivity

Read the rest of this entry »

מפעם לפעם שואלים אותי אנשים על איזה ספרים על הבודהיזם אני ממליצה. מאחר ונכתבו עד היום ספרים רבים על ההיסטוריה, הפילוסופיה והפרקטיקה הבודהיסטית, אני מביאה בפניכם רשימה קצרה (מאוד) של ספרים אקדמיים שאני ממליצה למי שמעוניין להרחיב את הידע הפילוסופי וההיסטורי בתחום. ברשימה מופיעים ספרי מבוא מצויינים ומעמיקים על הפילוסופיה וההיסטוריה הבודהיסטית כמו גם ספרים אקדמיים על הדרך הבודהיסטית. בסוף הוספתי גם רשימה קצרה של ספרי-דהרמה שאני מאוד אוהבת. ספרים אלו נכתבו על ידי מורי מדיטציה מערביים על הדרך והתרגול הבודהיסטי.

לצערי כמעט כל הספרים ברשימה הם באנגלית, מאחר ומעט מאוד ספרים תורגמו לעברית. אני מקווה שבעתיד יתורגמו לעברית מגוון רחב של ספרים על הבודהיזם.

Read the rest of this entry »

את הרשימה הזו כתבתי כתגובה לדיון שהתפתח לרשימה הזו שפרסם תומר פרסיקו ב-16 לאוגוסט. באחת הפסקאות טען תומר כי:

הנטייה המזרחית, כמו גם הנוצרית, לבכר את הרוח על פני הגוף נותרה מודגשת בחלק ניכר מהתרבויות האלה, ופעמים רבות הכיוון הזה מוביל לדעתי לניתוק לא בריא מהחיים.

גרסה מקוצרת יותר שפורסמה באתר NRG מעריב ניתן לקרוא כאן

Read the rest of this entry »

בהקשר הבודהיסטי, התפיסה הדיכוטומית בין ידע וחוויה, בין לימוד תיאורטי וחכמה אינטואיטיבית היא ברובה תוצר של התקופה המודרנית. במסורת הבודהיסטית, לימוד הדהמה (הלימוד התיאורטי של תורת הבודהה) מעולם לא נתפס כפעילות אינטלקטואלית המופרדת מחקירת החוויה וההתנסות הסובייקטיבית.

נכון יהיה לומר שיש מסורות בודהיסטיות ששמו דגש רב יותר על לימוד תיאורטי בעוד מסורות אחרות שמו את הלימוד במקום פחות מרכזי. עם זאת, התרגול המדיטטיבי לא היה "אנטי-אינטלקטואלי" כפי שהוא הפך במערב (ואפשר כמובן להבין מדוע זה קרה).
הלימוד התיאורטי של הדהמה (בשונה מרוב רובה של הפילוסופיה המערבית) מכוון לחקירת החוויה וההתנסות הסובייקטיבית: התהוותה, טבעה, העונג והחיסרון שבה, והאפשרות לשחרור התודעה. הלימוד הבודהיסטי נותן לנו כלים לחקור את הגוף והתודעה באופן מעמיק. הוא נותן מפה ברורה של העולם המנטלי, כדי שנוכל לראות עולם פנימי זה באופן ברור יותר בזמן האימון המדיטטיבי.

Read the rest of this entry »

ה- Sangiti Sutta היא דרשה מלאה ברשימות שונות: רשימות על סוגי אנשים, סוגי מכשולים, סוגי שחרור, סוגי חכמה ועוד. בגלל אופייה ה"רשימתי" היא נתפסת לעיתים קרובות כדרשה משמימה ולא מעניינת. אולם לטעמי, לאופי הרשימתי של הדרשה יש כוח רב, מאחר והוא דורש מאתנו חקירה והרהור מעמיק. במילים אחרות, לרשימה יש כוח שאין לטקסט מורכב יותר. הלימוד אינו ניתן "בכפית", אלא דורש הרהור בנקודות המתומצתות.

אחת הרשימות המועילות, לטעמי, היא רשימה בת חמש נקודות: חמישה דברים שכדאי לשים אליהם לב כאשר מותחים ביקורת על אדם אחר.

Read the rest of this entry »

"נאמר: 'ניבּאנה, ניבּאנה'. מהי ה'ניבּאנה'?"

Read the rest of this entry »

זו השאלה שפתחה מפגש נוסף בסדרת המפגשים "שבילים רבים – דהרמה אחת", שיוזמים ומארגנים זו השנה השלישית, אבי פאר ואילן לוטנברג. השאלה נובעת מתוך אחת המחלוקות המרכזיות בבודהיזם. מחלוקת זו מקורה בהבחנה המהאיאנית כי אידיאל הארהנט ('הראוי'), נחות בהשוואה לאידיאל הבודהיסטווה ('היצור שמטרתו היא העֵרוּת המלאה').[1]

אם בהבחנה זו יש ממש, אזי, למחלוקת זו יש השלכות מרחיקות לכת מבחינת המתרגל וכן מבחינה חברתית– מכיוון שהארהנט מתואר כמי שעסוק בראש וראשונה בהתעוררות האישית שלו, הוא עלול להצטייר כחסר רגש ומשולל חמלה עמוקה לשאר היצורים, בעוד הבודהיסטווה, שנודר לעשות כל מאמץ עד שאחרון היצורים החיים ישתחרר, מתואר כהתגלמות החמלה האנושית עלי אדמות.

במפגש השתתפו יחד איתי ד"ר איתמר בשן (פסיכולוג קליני וממקימי בבית בהאוונא בתל אביב), מאיר זוהר (נזיר בודהיסט במשך 9 שנים בקהילתו של תיק נהאט האן) ויובל אידו טל ( מצוות מורי "פסיכו-דהרמה" ומלמד מדיטציה בודהיסטית וזן בודהיסטית).

« Older entries § Newer entries »