אני שמחה להזמין אתכם שוב לסופשבוע ארוך ומיוחד של תרגול מדיטציית ויפסנא ולימוד ישיר של מה שלימד הבודהה, שיתקיים בין ה-21 ל-24 בדצמבר. זו כבר הפעם החמישית שלִילה קמחי ואני מלמדות ריטריט מיוחד זה, מיוחד, מאחר והוא כולל פרק זמן של לימוד וחקירה של החכמה המופיעה בכתבים הבודהיסטים. לימוד שמעמיק ומחזק את התרגול המדיטטיבי.
You are currently browsing the archive for the ויפסנא category.
אני בבית כבר 3 שבועות. לאט לאט מתמקמת חזרה אחרי 6 שבועות של ריטריט מדיטצית ויפסנא. מאחר ובארץ אין לנו (עדיין) מרכז מדיטציה שמאפשר התבודדות לתקופה ממושכת למטרת תרגול מדיטטיבי אינטנסיבי, החלטתי לנסוע לתרגל זו הפעם השנייה במרכז נפלא שנקרא IMS (Insight Meditation Society). את מרכז המדיטציה הזה הקימו לפני 35 שנים ג'וזף גולדסטין, ג'ק קורנפילד ושרון זלצברג (כן, שלושה יהודים, שאפשר לומר שהביאו את תרגול מדיטציית הויפסנא, או בשמה המוכר עוד יותר "מדיטציית מיינדפולנס" למערב). המרכז לא רחוק מבוסטון, וממוקם באיזור כפרי בניו אינגלנד. זו הפעם ה-35 שמתקיים בו ריטריט הסתיו המסורתי, ואני הגעתי הפעם לשישה שבועות, 42 ימים של שקטותרגול מדיטטיבי מתמשך בשתיקה.
Resting in the moment
-dropping into the center
a still point of non-reactivity
בכל רחבי העולם יש כיום עניין גובר והולך בבודהיזם. בישראל, כמו בשאר העולם המערבי, ביטויים ופרקטיקות שמקורם במחשבה הבודהיסטית, כמו מדיטציה, מוּדעוּת, קשב, חמלה ושחרוּר, הפכו לעניין של יום-יום בשיח הטיפולי. יש יותר סדנאות, הרצאות ופרסומים בנושא בודהיזם מבכל תקופה אחרת, דבר המעיד על התעניינות גוֹברת והולכת בתורה עתיקה זו, אך יוצר לעיתים קרובות בּילבּוּל לגבי הפילוסופיה והפרקטיקה הבודהיסטית.
אני שמחה להזמין אתכם לסדרת הרצאות שאתן במרכז הישראלי לגוף-נפש ברמת השרון. סדרת המפגשים תאפשר היכרות עם הרעיונות והמושגים הבודהיסטיים הקלאסיים, עם ההיסטוריה המוקדמת של מסורת זו ועם הפרקטיקה המדיטטיבית שהיא מציעה.
המפגשים מתאימים למי שזהו המפגש הראשון שלו עם עולם מחשבה זה וגם למי שהאימון הבודהיסטי הוא חלק מחייו.
בהקשר הבודהיסטי, התפיסה הדיכוטומית בין ידע וחוויה, בין לימוד תיאורטי וחכמה אינטואיטיבית היא ברובה תוצר של התקופה המודרנית. במסורת הבודהיסטית, לימוד הדהמה (הלימוד התיאורטי של תורת הבודהה) מעולם לא נתפס כפעילות אינטלקטואלית המופרדת מחקירת החוויה וההתנסות הסובייקטיבית.
נכון יהיה לומר שיש מסורות בודהיסטיות ששמו דגש רב יותר על לימוד תיאורטי בעוד מסורות אחרות שמו את הלימוד במקום פחות מרכזי. עם זאת, התרגול המדיטטיבי לא היה "אנטי-אינטלקטואלי" כפי שהוא הפך במערב (ואפשר כמובן להבין מדוע זה קרה).
הלימוד התיאורטי של הדהמה (בשונה מרוב רובה של הפילוסופיה המערבית) מכוון לחקירת החוויה וההתנסות הסובייקטיבית: התהוותה, טבעה, העונג והחיסרון שבה, והאפשרות לשחרור התודעה. הלימוד הבודהיסטי נותן לנו כלים לחקור את הגוף והתודעה באופן מעמיק. הוא נותן מפה ברורה של העולם המנטלי, כדי שנוכל לראות עולם פנימי זה באופן ברור יותר בזמן האימון המדיטטיבי.
ה- Sangiti Sutta היא דרשה מלאה ברשימות שונות: רשימות על סוגי אנשים, סוגי מכשולים, סוגי שחרור, סוגי חכמה ועוד. בגלל אופייה ה"רשימתי" היא נתפסת לעיתים קרובות כדרשה משמימה ולא מעניינת. אולם לטעמי, לאופי הרשימתי של הדרשה יש כוח רב, מאחר והוא דורש מאתנו חקירה והרהור מעמיק. במילים אחרות, לרשימה יש כוח שאין לטקסט מורכב יותר. הלימוד אינו ניתן "בכפית", אלא דורש הרהור בנקודות המתומצתות.
אחת הרשימות המועילות, לטעמי, היא רשימה בת חמש נקודות: חמישה דברים שכדאי לשים אליהם לב כאשר מותחים ביקורת על אדם אחר.
ההשראה לרשימה זו היא שיחת דהמה אותה נתנה מורה נפלאה בשם שאילה קת'רין, בריטריט ויפסנא של עמותת תובנה, במרץ 2010. את סיכום השיחה הבאתי בסוף הרשימה.
את שאילה אני מכירה קרוב לעשר שנים, והאופן בו היא מלמדת את הדהמה, היווה נקודת מפנה חשובה בתרגול האישי שלי. למרות שאני חבה חוב גדול לגואנקה, שהיה מורה המדיטציה הראשון שלי, וזה שפתח בפני עולם שלם שלא הייתי מודעת אליו, הרגשתי אחרי יותר משנתיים בהן תרגלתי במסורת זו, שמשהו חסר לי. סבלתי גם מכאבי גב קשים במהלך הריטריטים, וההתבוננות בתחושות הגוף רק העצימה את הכאב. גם חשתי שהדגש על התבוננות בתחושות כאוביקט מרכזי ועיקרי הוא קצת מצומצם. נוספה לזה גם הקשיחות המחשבתית והדוגמטיות שלא מצאו חן בעיני. הרגשתי כי מסורת זו, עם כל ההערכה שרחשתי לה, כבר לא מתאימה למה שהייתי צריכה ולאופן בו הבנתי את הדרך הבודהיסטית.
