You are currently browsing the archive for the ג’האנה category.
חוּוִי נֶנְג, הפטריארך השישי של הצ'אן, כתב כך בסוטרת הבמה (the platform Sutra) המאה 7-8 לספירה:
"בהוראה שלי, סמאדהי וחוכמה הם עקרון יסוד.
[אבל] אל תתבלבלו. חיבור [ביניהם], אין משמעו, שהסמאדהי והחוכמה שונים אחד מהשני.
סמאדהי וחוכמה הם בעלי אותה תמצית, ואינם שני [אלמנטים שונים].
"אין גְ'הַאנָה עבור מי שלא [טיפח] את החוכמה המשחררת (פַּנְיַא),
אין חוכמה משחררת עבור מי שלא [חווה את] הגְ'הַאנָה;
מי שיש לו גְ'הַאנָה וחוכמה משחררת
הוא אכן מצוי בנוכחותה של הניבּאנה."
[Dhammapada v.372]
מאחר והספר שלי Early Buddhist Meditation: the Four Jhanas as the Actualization of Insight עוסק בארבע הג'האנות, אני נשאלת עליהן שוב ושוב על ידי מתרגלות ומתרגלים: מהם בעצם ארבעת מצבי המדיטציה הללו? איך הם קשורים לביסוס תשומת הלב ולתרגול הויפסנא? מה שונה בפרשנות שלי מהפרשנות המקובלת במסורת התהרוואדית (ובכלל)?
Early Buddhist Meditation: The Four Jhanas as the Actualization of Insight
ספר זה מציע פרשנות מחודשת של ארבע הגה'אנות וחשיבותן בדרך הבודהיסטית להתעוררות. פרשנות זאת מציעה שארבע הג'האנות הן פרי של תרגול ויפסנא ואינן תרגול נפרד של ריכוז. הספר מפרק את התהליך המדיטטיבי ומתאר תהליך זה מהאספקטים הפנומנולוגיים והפסיכולוגיים על פי הטקסטים הבודהיסטים המוקדמים (ניקאיות).
