מאמר לכבוד ההוצאה לאור של התרגום לעברית של הספר "ראייה שמשחררת" של רוב ברבאה.
רֵיקוּת (פאלי: Suññatā, סונייטה; סנסקריט:Śūnyatā, שוניאטה) הוא אחד המושגים המבלבלים והעדינים בהגות הבודהיסטית. בפוסט זה, לכבוד צאת התרגום לעברית של הספר הנפלא של רוב ברבאה על תרגולי הריקות, אני רוצה לנסות (אולי) להבהיר מעט את המושג הזה, שנכתב עליו רבות בספרות הבודהיסטית. לא בטוח שאצליח, אבל החלטתי לנסות בכל זאת.
אני רוצה לפתוח באמירה שנוכחת לאורך כל ספרו של רוב ברבאה, כהמשך ישיר בעיני למסורת הבודהיסטית כולה, שרֵיקוּת בדרך הבודהיסטית, אינה השקפה שיש לאמץ, אלא אופן תפיסה שיש לטפח. באמירה זו, אין הכוונה שאי אפשר ללמוד מהי הריקות כהשקפה, ואנחנו בהחלט מתחילות.ים כך, אולם עלינו לזכור שהכוונה אינה אימוץ של הריקות כהשקפה, גם אם היא נשמעת לנו חכמה או נכונה, אלא טיפוח הבנת הריקות לכדי אופן תפיסה משחרר.
*
אני מאוד ממליצה לקרוא את המאמר כשיש לכן.ם זמן לקרוא אותו ברצף ולא בחלקים.
הקריאה הרציפה מאפשרת להבין יותר את הדברים.
.
לקריאת המאמר כאן
-
Early Buddhist Meditation: The Four Jhanas as the Actualization of Insight
ספר זה מציע פרשנות מחודשת של ארבע הגה'אנות וחשיבותן בדרך הבודהיסטית להתעוררות. פרשנות זאת מציעה שארבע הג'האנות הן פרי של תרגול ויפסנא ואינן תרגול נפרד של ריכוז. הספר מפרק את התהליך המדיטטיבי ומתאר תהליך זה מהאספקטים הפנומנולוגיים והפסיכולוגיים, על פי הטקסטים הבודהיסטים המוקדמים (ניקאיות).
