ארבע הג'האנות: בודהיסטיות או לא?

"ומהו סמאדהי נכון (samma-saamdhi)?

לאחר שנטשתי את חמשת המכשולים, שהם פגמים של התודעה הגורמים להחלשת החכמה, ולאחר שנפרדתי מהתשוקה להנאות החושים וממצבי תודעה לא-מועילים [אחרים], נכנסתי ושהיתי בגְ'הַאנַה הראשונה, [המאופיינת] בשמחה ועוֹנֵג [גופני] שנולדו מהבחנה (viveka) המלווים במחשבה וחקירה.

לאחר שהמחשבה וחקירה התפוגגו, נכנסתי ושהיתי בגְ'הַאנַה השנייה [שהיא] שמחה ועוֹנֵג [גופני] שנולדו מיציבות תודעתית, שקט פנימי ואחדות התודעה, ללא מחשבה וחקירה.

לאחר שהשמחה התפוגגה, שהיתי באיזון נפשי (אופקהה), מוּדע לחלוטין ובתשוּמת-לב (סטי) וחויתי עוֹנֵג [גופני]. אז נכנסתי ושהיתי בגְ'הַאנַה השלישית שעליה אומרים הראויים: "מאוזן נפשית ובתשוּמת-לב הוא שוהה בעוֹנֵג".
מנטישת [התשוקה] לעוֹנֵג ו[הסלידה] מכְאֵב, ובעקבות ההיעלמות הקודמת של עצב ואושר, נכנסתי ושהיתי
בגְ'הַאנַה הרביעית [שהיא] אינה-נעימה-ואינה-כואבת ובה תשוּמת הלב והאיזוּן הנפשי מזוּככים."

 

.

הקטע הזה מתאר את ארבע הג'האנות ארבעה מצבי גוף-תודעה מיוחדים וספציפים שמכונים גם "סמאדהי נכון" – ה"איבר" השמיני בדרך בעלת שמונת האיברים (Eightfold Path).

נקודה שחשוב לי להבהיר כבר בהתחלה, בייחוד למי שמכיר את המדיטציה הבודהיסטית (ומי שלא, הפוסט הזה יכול להיות קצת עמוס..): בסוּטות – דרשות הבודהה המוקדמות בפאלי - יש רק ארבע ג'האנות!
אין "חיה" כזו בסוטות שנקראת "ארבע הג'האנות חסרות הצורה" (the four formless jhànas). במילים אחרות, מושג זה אינו מופיע בסוּטות אף לא פעם אחת, בעוד שמורים למדיטציה בודהיסטית וחוקרים של בודהיזם עושים בו שימוש נרחב. הרעיון הזה, ש"ההשגות חסרות הצורה" (formless attainments) הן "סוג" של ג'האנה, מופיע לראשונה בספרות הפרשנית התהרוואדית. אני מציינת את זה (למרות שרק בקצרה) מאחר ויש לזה חשיבות גדולה, להבנתי, לאופן שבו הג'האנות תוארו והובנו בספרות הבודהיסטית המאוחרת יותר.

.

וחזרה לעניינינו:

מי שמכיר את דרשות הבודהה בפאלי, בטח שם לב שהתאור של ארבע הג'האנות (מה שמכונה "סמאדהי נכון" ומופיע בתחילת הפוסט) מופיע עשרות פעמים, לרוב כחלק מתאור ההתעוררות של הבודהה עצמו או בתאורי הדרך ההדרגתית לשיחרור.

אולם למרות המרכזיות הזו של הג'האנות בדרשות המוקדמות (גם בפאלי וגם בתרגומים לסינית של הכתבים המוקדמים), ההנחה המקובלת במסורת התהרוואדית ובמחקרים על המדיטציה הבדהיסטית, היא שהגה'אנות הינן חלק מפרקטיקה מדיטטיבית השאוּלה ממסורות שאינן בודהיסטיות, או במילים אחרות, שהג'האנות אינן חידוש של הבודהה.

החידוש, על פי המסורת התהרוואדית, היא מדיטציה שנקראת בספרות הפרשנית התהרוואדית "מדיטציית-ויפסנא" (ויפסנא-בהאוונא בפאלי. שוב מושג שאינו קיים בסוטות) או "ביסוס של ארבעת מוקדי תשומת הלב" (תרגול הסטיפטהאנה). על פי המסורת התהרוואדית, זה זה הדבר הייחודי אותו גילה ולימד הבודהה, וזה התרגול שמאפשר את ההתעוררות (awakening). על הג'האנות, יאמרו מרבית המורים מהמסורת התהרוואדית כיום, אפשר לוותר…

התפיסה הזו אינה מסתדרת עם העובדה הפשוטה שהג'האנות מתוארות עשרות פעמים בסוטות, וכפי שציינתי למעלה, לרוב בהקשר להתעוררות של הבודהה עצמו או בתאור הדרך ההדרגתית לשיחרור.

מעניין בהקשר הזה להביא קטע אחד מתוך הסמיוטה ניקאיה שמתייחס בצורה ישירה לכך שהבודהה התעורר לג'האנות ולא "רק" למה שאנחנו מכנים היום "ויפסנא":

.

"The one with great wisdom,
have found an opening in the obstruction;
The Buddha, the withdrawn, the bull among men, the sage,
awakened to the jhànas" (jhànambujjhà buddho)

[SN I.48]


אז מה הן הג'האנות על פי המסורת התהרוואדית?

לפי הפרשנות הבודהיסטית המסורתית, ארבע הגְ'הַאנוֹת הן חלק מפרקטיקה מדיטטיבית שנקראת "סמטהה-בּהאוונא" (שוב מונח שאינו מופיע בסוטות): טכניקה מדיטטיבית המכוונת להשגת מצב בו התודעה ספוגה באובייקט אחד באמצעות תרגול של ריכוז.

כלומר הג'האנות נתפסות כתרגול של ריכוז חד נקודתי, בשונה מתרגול הויפסנא (מדיטציית תובנה), שבה המתרגל מתבונן במרחב התופעות (בגוף, בתחושות, בתודעה ובמצבי התודעה) ורואה בבהירות את טבען המשתנה, המותנה והלא-מהימן.

יתר על כן, על פי הפרשנות הבודהיסטית, בארבע הג'האנות המתרגל מנותק מכל חוויה חושית (כלומר המודט אינו שומע, רואה, חש וכדומה). לכן טכניקה מדיטטיבית זו (על פי התהרוואדה) ומצבי התודעה הנובעים ממנה, אינם מאפשרים למתרגל לראות את המציאות נכוחה ואינם תורמים לפיתוח "חכמה משחררת" (pannà). במילים אחרות, ראייה ישירה של טבע המציאות אינה אפשרית בג'האנות כלל.

בנוסף, השגתן של הג'האנות בתפיסה התהרוואדית, אינה מחייבת פיתוח של אתיקה או חכמה. היא דורשת אך ורק תרגול של ריכוז. את זה, יאמרו התהרוואדים, השיגו (ומשיגים) גם יוגים שאינם מתרגלים את הדרך הבודהיסטית.

פרשנות זו של הג'האנות הולידה את ההשקפה כי ארבע הגְ'הַאנוֹת אינן הכרחיות להשגת השיחרור אלא תרגול אופציונלי בלבד: מי שיש לו נטיה לריכוז עמוק מוזמן לתרגל אותן אבל השגתן אינה הכרחית לשיחרור התודעה מהבורות, ההשתוקקות והשנאה.

 

אז מה הבעיה עם הפרשנות המסורתית?

יש לא מעט בעיות אם התפיסה הזו של הג'האנות.

הבעיה הראשונה היא שאי אפשר למצוא תאור של ארבע הג'האנות כפי שהוא מופיע בסוטות באף טקסט הקודם לבודהיזם. כלומר, אין שום הוכחה לכך שהג'האנות שאולות ממסורות הקודמות לבודהה. המונח ג'האנה (או בסנסקריט "דהיאנה") אומנם מופיע באופנישדות (טקסטים הקודמים לספרות הבודהיסטית המוקדמת), אך לא באופן שהוא מופיע בסוטות. אפילו לא קרוב לזה.

נקודה שניה, אין אף סוטה בקנון הפאלי (או בתרגומים של הכתבים המוקדים לסינית) המתארת את הג'האנות כתרגול שהבודהה למד ממוריו לפני שהתעורר. ההפך: הג'האנות מתוארות כלימוד הייחודי של בודהה [לדוגמא MN I.246-7].

יתר על כן, הפרשנות התהרוואדית בדבר טבען של ארבע הג'האנות (הפרשנות שרואה אותן כהשגות מדיטטיביות המנתקות את התודעה מהחוויה החושית על ידי היטמעות באוביקט מדיטטיבי אחד) מעוררת כמה שאלות חשובות כאשר קוראים את הסוטות:

(1) אין שום סוטה המתארת את הכניסה אל הג'האנות כניתוק מהחוויה החושית והיספגות באוביקט אחד. התאור התהרוואדי של הכניסה לג'האנות כהיטמעות והיספגות באוביקט אחד מופיע לראשונה בספרות הפרשנית התהרוואדית ובאופן מפורט בספרו של הפרשן התהרוואדי החשוב ביותר בודהגהוסה, במאה החמישית לספירה. כאלף שנה לאחר תקופתו של הבודהה.

(2) אם הג'האנות הן תהליך מדיטטיבי המוביל להיספגות התודעה באובייקט מסוים (כפי שטוענת המסורת התהרוואדית), היספגות המנותקת מהתנסות חושית, איך אפשר לשלב את השגתן עם טכניקה מדיטטיבית המכוונת לראיית טבען המשתנה של התופעות במרחב החושי?

במילים אחרות: איך ניתן לשלב בין "סמּא-סמאדהי" ו"סמּא-סטי" אם ההתייחסות אל שני מרכיבים אלו של הדרך היא כאל שתי טכניקות מדיטטיביות שונות, המכוונות אל שני יעדים תפיסתיים שונים? האם עלינו פשוט לוותר על "סמאדהי נכון", האיבר השמיני בדרך שהתווה הבודהה? אם כן, למה לא לוותר על "השקפה נכונה" או כל אחד מאברי הדרך האחרים…?

(3) אם הג'האנות אינן מהותיות לדרך הבודהיסטית, כלומר, הן אלמנט מושאל ממסורות הודיות שאינן בודהיסטיות, איך אפשר להסביר את מעמדן המרכזי בתיאורי הדרך לשיחרור בסוטות ואת התפקיד המרכזי שהן ממלאות בסיפור ההתעוררות של הבודהה עצמו?

אם, כפי שטוען וַלפּוֹלָה רָאהוּלָה בספרו "מה שלימד הבודהה" לכל ה"מצבים המיסטיים האלה לפי הבודהה, אין שום קשר למציאות, לאמת, לנירוואנה",[1] מדוע הם מופיעים ב-86 מקומות בניקאיות[2]ולרוב בהקשר של הדרך להתעוררות?

לסיום

אולם אם נניח שהמודל של ארבע הג'האנות הוא חידוש בודהיסטי, כלומר רק המונח "ג'האנה" עצמו אומץ ממקורות שאינם בודהיסטיים, באיזה

מובן המודל של הג'האנות הוא בודהיסטי? מה ערכן הפסיכולוגי והמשחרר של הג'האנות בדרך להתעוררות? כיצד הן מבטאות באופן פנומנולוגי את ההבנה הייחודית לבודהיזם לגבי הדרך להתעוררות ואת התפיסה בדבר התודעה שמתעוררת?

האם ניתן לטעון כנגד הטענה שהעלה פול גריפית'ס, כי לארבע הג'האנות כשלעצמן "אין השפעה משחררת"?[3]

עם שאלות אלו יצאתי למחקר הדוקטורט. בפוסט הבא (מקווה שבקרוב אבל לא מבטיחה) אציג בקצרה כמה מהטענות המרכזיות שלי על איך הג'האנות מועילות  ואף הכרחיות לשיחרור התודעה, ואם אכן הן מועילות, איך השגה שלהן מַטָּה (incline) את התודעה של המתרגל אל השיחרור (הניבּאנה/נירוואנה)?

מי שמעוניין לקבל את התמונה השלמה, יצטרך לקרוא את הספר שלי על בסיס הדוקטורט:
Early Buddhist Meditation: The Four Jhanas as the Actualization of Insight
שיצא לאור בהוצאת Routledge. 


[1] Ràhula Walpola, What the Buddha Taught,p.68.

[2]Griffiths Paul, ‘Buddhist Jhàna: A Form- Critical Study’, p. 57.

[3] Griffiths Paul, ‘Buddhist Jhàna: A Form- Critical Study’, p. 57.

  1. שנטידווה’s avatar

    אני רק תזכורת קטנה ועוד דבר…

    לפי הידוע לי התהוותן והתפתחותן של האופנישדות ארעו על פני יותר מאלף שנים כך שחלקן הן בנות זמנו של הבודהה. כמו כן יש מצב טוב מאוד שלמעשה הייתה זו הדהרמה של הבודהה שהשפיעה על אותן אופנישדות ולא בהכרח ההיפך.

    שנית, מה שאת מתארת ברשומה הזו ופה ממרומי קטנותי אני מסכים איתך לחלוטין, מקורה של הפרשנות התהראוודית לאורן של הסוטות פשוט בלתי מובן, וחמור מכך, מחטיא את מטרתה של הדרך. המחשבה שדורות של מתרגלים טועים בדרכם לניבּאנה בגלל פרשנות טועה ומטעה היא מכאיבה ביותר.

  2. keren’s avatar

    הי שנטידווה,

    אתה צודק שיש אופנישדות רבות שנכתבו הרבה אחרי הופעתו של הבודהיזם ואכן ניתן לראות בהן השפעות בודהיסטיות (דוגמא מובהקת היא המייטרי אופנישד: http://en.wikipedia.org/wiki/Maitrayaniya_Upanishad).

    אולם ההתייחסות שלי לאופנישדות בהקשר הזה הן למה שנקרא "האופנישדות המוקדמות". אותן אופנישדות שיש הסכמה במחקר שהן לפני תקופתו של הבודהה (כנראה מאה 8 לפנה"ס: Brhadàranyaka, Chàndogya, Taittiriya, Aitareya, Kausitaki).

    לגבי ההערה השניה שלך, כפי שאתה יודע, אני אכן חושבת שבהקשר של הג'האנות, הפרשנות התהרוואדית אכן שונה מהותית מהאופן שבו הן מופיעות בסוטות (למיטב הבנתי), הן מבחינה פנומנולוגית (כלומר מה טבעם של המצבים הללו) והן מבחינת חשיבותן בדרך לשיחרור.

  3. ניב’s avatar

    קרן תודה,

    המאמר מרתק ממש, אציין שגם בתרוודה עצמה יש היום גישות בהן שתי השיטות קשורות באופן הדוק האחת לשניה כמו למשל גישתו של בהנטה גונרטנה הסרי לנקי.

    אגב חיפשתי את הספר שלך והוא לא נמצא ברשת, איפה אפשר למוצאו? אשמח מאד לקרוא אותו ולנסות ליישם בתרגול ובחיים.

Reply

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>